פרסומים של מיקי בבלוג כנראה בלה בלה
פורסם ב-9/7/2009 סבתא אסתר היתה יפהפיה הונגריה. ממש. היה לה שם משפחה ארוך יותר מאשר זה של ג´ודי ניר- מוזס- שלום ולהתראות. סבתא אסתר התחתנה שלוש פעמים בחייה, ואמרה, לא עוד. אם משהו היה חשוב לסבתא שלי, זו היתה הופעתה החיצונית המטופחת. סבתא אסתר עשתה מהפאטיש שלה ייעוד, היא היתה מניקוריסטית פדיקוריסטית.אצבעותיה המשוכות לאק אדום היו משייפות צפרניים, גוזזות … להמשך קריאה
פורסם ב-17/9/2005(על צ’ט בייקר) שורה ראשונה בלו נואוט, ניו יורק. אפשר היה לראות את הזיעה זורמת לו מכל נקבובית , לשמוע את הנשימות שלו, להביט בעייפות לראות את קסם ההמראה.זה היה קרוב כל כך, עד מבהיל. כשהוא התחיל לנגן, החצוצרה כמו משכה אותו מעלה. אחר כך הוא שר לאט לאט, כמו ממשיך את צלילי החצוצרה אלה שרק הוא … להמשך קריאה
פורסם ב-14/11/2005 בפעמים בהם עמדתי על קצה גבעת החול, חיכיתי לרגע בו גרגר אחד קטן יאבד אחיזה, ויגלגל עצמו במדרון לעבר הים. ידעתי, אם גרגר אחד יאבד אחיזה, גם אני אחוש את התזוזה מתחת לרגליים. עמדתי בשקט והמתנתי, אולי גם תורי יגיע. לים בג´בליה יש המון כחולים. מקצה הגבעה, הכחול היה כמעט ירוק, ומשולשים לבנים … להמשך קריאה
שרשור תשובה, ליום האישה הבינלאומי, מוקדש למירי, בעקבות הסיפור שכתבת. החרסינה, נקראת באנגלית פורצלן. המילה “פורצלן” הגיעה ללשונות אירופה מאיטלקית, porcellana, שם היא מופיעה לראשונה במאה ה-13, ומציינת צדף מסוג “פי-הכושי” – הקשר לחרסינה הוא כנראה המראה המזכיר צדף. שמו של הצדף נגזר מהמילה “porcella”, שפירושו “חזירה קטנה” או “פות“, בגלל דמיונם של הצדפים לאיבר … להמשך קריאה
זה הריח, הריח שנשאר ונדבק ומתפשט, נאחז בכל מקום, סיפור הבושם של זיסקינד, ורסיה מקומית. שום מטהר אויר, מברשת וברזילית לא ינקו את שאריותיו. זהו הסיפור על הרקב, על צחנה, על הסרחון והסחי העולים על גדותיהם ובאים באפינו כאומרים, לא הלכנו לשום מקום, אנחנו כאן . והם, הותירו אותו, את הסרחון, לנבוט בתוכנו בחממות הישראליות … להמשך קריאה
הוא חיבק את אבא שלו, רק באחד במאי, כששניהם רכבו על האופנוע.הדגל האדום היה מחובר חזק לכידון, מתנופף לפניהם, אבא שעט ודהר קדימה, כמו שור נלהב.כן, זה היה אבא שלו המוביל את התהלוכה.הוא נצמד חזק, מסתתר מאחורי הגב הגדול של אבא, מכנסי חאקי נוגעים במכנסי חאקי.אמא, מלאה את כל ה”סירה” בחיבוק, שהיה שמור לאחיו הקטן. … להמשך קריאה
הלטיפה של אתמול,פיסלה את עצמה בכל הוריאציותלתשע לטיפות גן, עשויות אבן רכה כזה שלעולם כבר לא נכבוש . עכשיו,זרים צועדים בין הלטיפות שלנואוחזים היטב במטריות,נזהרים, כל כך נזהרים,שלא להחריד חלילה .
תן לקנים ולסוף, לחתוך את המרחק עד לשמיםהם עושים זאת במהירות שרדנית ועיקשת.;הנח להם, רק הפעם, להגביה. מתאבק הסומו יניח עכוזו על כרית רפודהוהאיש הקטן ישא אותו על כתפיים.לא, הם לא יהיו מנגינת חלילים, גם לא מאחז של מכחול,זה ייעוד שנחתך,נגזרו להיות מסעד עכוזו הדשן של האיש השמן. עכשיו תלמדו להרכין את הראש, הוא אומרכמו … להמשך קריאה
בוא איתילגני אפידוורוסנסתווה שם בין שיחיההרדוף הלבנים.אני אתן לך יד ויחד נקשיבלהמוןולרעל העולה בגבעולים.תזהר! אני אומרתאל תטעה,הפרחים כל כך לבניםוהרעל נוצץ. בוא איתילזירת אפידוורוס.שם נחשפות כלהטרגדיות והקומדיות האנושיותביוונית עתיקה.שם , באפידוורוס הזירה,אל הרפואה אסקלפיוסמחלק את הבכי והצחוקחינם,טליסמה לכואבים. בוא איתילאפידוורוס של החיים,נצא מבין מסכות השיחים הלבניםאל החורשות שבדרך לנפליוןונצחק.כי שם בנפליון הלבנהזו שעל כתם המים,מנגנים … להמשך קריאה
בסיפנוס היפהבין מטעי הזיתלצוקים,מתנשקים בתים לבניםנשיקות תכלכלות עם הים. בסיפנוס היפהעל שפת האבנים הרחבותשבחוף,מתלטפים פעמונים כסופיםלטיפות מרגיעות עם הרוח. בסיפנוס היפהבין כוכי הטברנות השתויותלרחוב,מתחבקים האוזו והבגלמהחיבוקים עצובים של רמבטיקו. בסיפנוס היפה שליבין הסימטאות הפתלתלותאל הבית,מסמנים לי ריחות מאפים סימנים ברורים שהגעתי.