הוא חיבק את אבא שלו, רק באחד במאי, כששניהם רכבו על האופנוע.
הדגל האדום היה מחובר חזק לכידון, מתנופף לפניהם, אבא שעט ודהר קדימה, כמו שור נלהב.
כן, זה היה אבא שלו המוביל את התהלוכה.
הוא נצמד חזק, מסתתר מאחורי הגב הגדול של אבא, מכנסי חאקי נוגעים במכנסי חאקי.
אמא, מלאה את כל ה”סירה” בחיבוק, שהיה שמור לאחיו הקטן. צחוקם התגלגל ועף הלאה.
ההארלי הישן, הרעיד את שניהם,לא היה מקום לדיבור.
אבא, התחרה ברעש המנוע ופצח בשירה רועמת של “האינטרנציונל”
הוא שר מול הרוח, “קום התנערה עם חלכה..”,
מול הדגל, “עם עבדים מזי רעב”,
מול הרחוב, “זה יהיה קרב אחרון..”
מול העולם, ” עם האינטרנ-ה-ציו-נל, יעור, ישגב אדם.”
אמא,מלאה את כל ה”סירה” בחיבוק, שהיה שמור לאחיו הקטן צחוקם מתגלגל, עף משם והלאה.
לרגע, הוא הניח את הלחי על החולצה הלבנה וצעק בליבו פנימה, יחי, יחי, יחי האחד במאי!
מתוך תמונה משפחתית שהתגלתה באלבום ישן .