Hagay Mandel פורסם ב-26/9/2009 על כל נקבובית,שמתי נמייה שתשמור.נמיות, אוהבות צפעוניםאוכלות אותן, לאט, לאט לאט.לפעמים, הנמיות שלי, אלה שאילפתי,מתנמנמות להן בשמש כל אחת ליד הנקבובית שלה.לרגע נדמה, שהן שכחו את התפקיד שלהן, להיות השומרותשל כל פתחי האוורור שלי , או של פתחי המילוט של כלהרעלים שבי.אבל הן שומרות נאמנות הנמיות הללו, נמיות המשמרהאזרחי.נראות כמעט כמו חתלתולות או … להמשך קריאה
פורסם ב-30/6/2002 גלריה שלמה של דיירי רחוב הכרתי במהלך השנים. הםהיו חלק מהנוף.היום, איש כבר לא שם לב אליהם. הם כמו הפנס והספסל,תחנת האוטובוס ומעברי החצייה, נטמעו בקרנות הרחובותוהפכו חלק מהם.הסיפור הזה מוקדש ללאה, לאח של הבמאי ההוא, זה שכבר מת, למוכרת הפרחים משינקין, לשלישית הנרקומנים מגןמאיר, לרוני שזורק עצמו על מכוניות, ולמשורר הרחובההוא. לאה. … להמשך קריאה
פורסם ב-24/12/2001 אני יודעת,שגם נמרים צהובי עין,טיגריסים שחורים ואפילו הברדלס,נוקשים בלילה כזה שינים,אני שומעתאת הבררר.. המאיים הזה שלהםכשהם מסומררי פחד,נוהמים, ומתחננים לרגע בודדשל עירסול במיטת הניחומים החמה שלי,.כי גם לטיגריס השחור,לבעל העין הצהובה ולברדלס,קרררר כל כך הלילה.אז אני נוגעתלאט לאט מאחורי האוזן הזקופה, במגע שמאלף מחשבות רעותכזה שמהפנט ברדלסים של פחדומחזיר אותם למימדיהם הנכונים,עוטף אותם … להמשך קריאה
פורסם ב-6/9/2009 (בהקשר של קספר, דמות טלוויזיונית מצוירת של רוח רפאים) אבא הביא הביתה מכשיר פלא תוצרת פיליפס, טלויזיה שחור לבן.כל זה היה מתישהו באמצע שנות השישים, עוד לפני שהמצעד צעד, אחרי המלחמה ההיא, שעשתה מדינה קטנה לאימפריה, ופתחה לנו את שידורי ישראל בטלויזיה.כל ילדי השכונה היו מגיעים יום יום אחר הצהרים, כולנו ישבנו על … להמשך קריאה
פורסם ב-8/10/2005 על משטח האבן בבוסתןשוכבות תאנים למנוחה אחרונהסופגות קרן שמש וסתיו .כנשים ישישות ,מצטמקות והולכות לאיטן. נשים בשלות להתפקענכנעות לפרחי הזוטה הלבנהלניחוח הזה שבמטמורפוזההעושה חריצים של תבונההופכת עסיס רגעי של חמדהלדבלים של אורך רוח.
פורסם ב-22/9/2005 מצאו את אדון סעיד שליכט כשהוא שרוע באמבט הכמעט מושלם של גברת מסטארינה אייזנמן. אין בעל מלאכה כמו שליכט, אמרו למסטארינה איזנמן,כשחיפשה בעל מקצוע שידביק את הקרמיקה בחדר האמבט החדש שלה.הוא חרסינצ´יק מהדור הישן והטוב, אפילו החרסיני לא עובד נקי ומקצועי כמוהו. בלילה, אבא העמיד על הפתיליה את גרגרי החומוס המושריםוביקש ממני לשמור בחצי עין שהפתליה … להמשך קריאה
שנת 2009, סיפור משולב בתמונות. מלינק´ה, את צריכה לדעת את כל מה שעברנו, הגיע הזמן שנספר לך.שעה לפני שהיה חוזר מעיסוקיו שבחוץ, היינו ממהרות וחוזרות, אישה אישה למקומה, ממתינות.איך הגענו למצב הזה? אוהו זה סיפור ארוך, את עוד תשמעי הכל מלי. נכון מרתה?זו הייתה מינה שהעלתה את הרעיון. אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול.למינה תמיד היו רעיונות, ככה זה כשאת עומדת … להמשך קריאה
פורסם ב-2002 כשהגשם ירד, תטפטף אלי לאט לאט מלמעלה, אוחז במיטריה השחורה שלך כמו בציור של מגריט,אולי תבוא כמו מרי פופינס. אביט ממרחק על הרגע בו רגליך יגעו בקלילות בקרקעואתה תקפל בשקט את המטריה שלך. יש לך זמן, הטיפות מתקתקות מונוטונית. עבורך, השעון כבר עצר.אתה כהרגלך תקפיד בכל תנועה, תישר את החליפה ובהילוך איטי תבוא לקראתי.יש לך קצב … להמשך קריאה
פורסם ב-9/7/2009 סבתא אסתר היתה יפהפיה הונגריה. ממש. היה לה שם משפחה ארוך יותר מאשר זה של ג´ודי ניר- מוזס- שלום ולהתראות. סבתא אסתר התחתנה שלוש פעמים בחייה, ואמרה, לא עוד. אם משהו היה חשוב לסבתא שלי, זו היתה הופעתה החיצונית המטופחת. סבתא אסתר עשתה מהפאטיש שלה ייעוד, היא היתה מניקוריסטית פדיקוריסטית.אצבעותיה המשוכות לאק אדום היו משייפות צפרניים, גוזזות … להמשך קריאה
פורסם ב-17/9/2005(על צ’ט בייקר) שורה ראשונה בלו נואוט, ניו יורק. אפשר היה לראות את הזיעה זורמת לו מכל נקבובית , לשמוע את הנשימות שלו, להביט בעייפות לראות את קסם ההמראה.זה היה קרוב כל כך, עד מבהיל. כשהוא התחיל לנגן, החצוצרה כמו משכה אותו מעלה. אחר כך הוא שר לאט לאט, כמו ממשיך את צלילי החצוצרה אלה שרק הוא … להמשך קריאה