נכתב ב-11/11/2020
מאז לכתה של מיקי ,
אין יום שאינני חושבת עליה
לא זכיתי להיות חברה קרובה מאוד,
אבל תמיד חשתי פתיחות מיוחדת מצידה, אוזן קשבת
ועצה טובה גם כשהיא עצמה עברה שעות קשות מנשוא.
למיקי היה תפקיד בעולם הזה-להרבות טוב.
מסתבר שיש מציאות בה אדם ממשיך את שליחותו בעולם גם אחרי לכתו.
כשחיים בשגרה היום יומית יש נטייה לשכוח ולקבל את הדברים כמובנים מאליהם, ומיקי היקרה
לימדה אותי לזכור ולא לשכוח מה באמת חשוב-להתבונן על העץ בחצר, ליהנות מקרני השמש
המפזזות, להתמקד במה שקורה כאן ועכשיו להרחיק כעסים ולהיות טוב לאחר.
מיקי הייתה אישה מופלאה וחזקה, ועל אף שהבינה ששעון החול שלה הולך ואוזל לא חדלה לרגע
להתעניין בזולת, לומר מילה טובה לתרום מתבונתה…
כשדיברתי על מיקי עם בתי מורן –נהגתי לומר לה -“יש חוכמה רגילה ומצויה כמו שלך ושלי, ויש
את מיקי שהחוכמה שלה עולה בהרבה על תבונתם של רוב בני האנוש. “מיקי נגעה בכולם, ובקרב
החבר’ה ההצליחה ליצור קשר עם בני הדור הצעיר-התעניינה בעבודתה של זו, בכישרון הנגינה של
ההוא, ובמצוקה של האחר-ולכולם תרמה מחוכמתה, מניסיונה ויצרה קשרים אישיים.
זוכרת כמה העריכה את נתן זך שהלך לעולמו השבוע. בחרתי שיר שמתחבר קצת לדברים שכתבתי.
נתן זך-אני רוצה תמיד עיניים
אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
את יפי העולם ולהלל את היופי
המופלא הזה שאין בו דופי
ולהללאת מי שעשה אותו יפה להללו
מלא כל כך מלא יופי.
ואינני רוצה לעולם להיות עיוור ליפי
העולם כל עוד אני חי. אני אוותר
על דברים אחרים אבל לא אומר די
לראות את היופי הזה שבו אני חי
ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות
ועושות את חיי באומץ, ולא פחות
מכן, בסבלנות, סבלנות בלי די.
ולא אחדל מהלל. כן, להלל לא אחדל.
וכשאפול עוד אקום -ולו רק לרגע – שלא יאמרו
הוא נפל. אלא הוא קם עוד לרגע להלל
בעיניים אחרונות
את שלהלל לא יחדל.