אימו בת השמונים ושתיים עמדה בחלון הקומה הרביעית ולא שמעה את מה שאמר לה ממקום עומדו בתחתית גרם המדרגות ורק ראתה את פיו צר מילים ואת פניו מתכווצים בדחיפה של הבעת רצון וייאוש, כי בחלון הקומה הרביעית היה האוויר אחר, והוא שוב צעק אליה תוך שהוא לוחש: ” תטמיני את הכסף בתוך הטלית” והפעם הגיעה … להמשך קריאה
הלטיפה של אתמול,פיסלה את עצמה בכל הוריאציותלתשע לטיפות גן, עשויות אבן רכה כזה שלעולם כבר לא נכבוש . עכשיו,זרים צועדים בין הלטיפות שלנואוחזים היטב במטריות,נזהרים, כל כך נזהרים,שלא להחריד חלילה .
תן לקנים ולסוף, לחתוך את המרחק עד לשמיםהם עושים זאת במהירות שרדנית ועיקשת.;הנח להם, רק הפעם, להגביה. מתאבק הסומו יניח עכוזו על כרית רפודהוהאיש הקטן ישא אותו על כתפיים.לא, הם לא יהיו מנגינת חלילים, גם לא מאחז של מכחול,זה ייעוד שנחתך,נגזרו להיות מסעד עכוזו הדשן של האיש השמן. עכשיו תלמדו להרכין את הראש, הוא אומרכמו … להמשך קריאה
בוא איתילגני אפידוורוסנסתווה שם בין שיחיההרדוף הלבנים.אני אתן לך יד ויחד נקשיבלהמוןולרעל העולה בגבעולים.תזהר! אני אומרתאל תטעה,הפרחים כל כך לבניםוהרעל נוצץ. בוא איתילזירת אפידוורוס.שם נחשפות כלהטרגדיות והקומדיות האנושיותביוונית עתיקה.שם , באפידוורוס הזירה,אל הרפואה אסקלפיוסמחלק את הבכי והצחוקחינם,טליסמה לכואבים. בוא איתילאפידוורוס של החיים,נצא מבין מסכות השיחים הלבניםאל החורשות שבדרך לנפליוןונצחק.כי שם בנפליון הלבנהזו שעל כתם המים,מנגנים … להמשך קריאה
בסיפנוס היפהבין מטעי הזיתלצוקים,מתנשקים בתים לבניםנשיקות תכלכלות עם הים. בסיפנוס היפהעל שפת האבנים הרחבותשבחוף,מתלטפים פעמונים כסופיםלטיפות מרגיעות עם הרוח. בסיפנוס היפהבין כוכי הטברנות השתויותלרחוב,מתחבקים האוזו והבגלמהחיבוקים עצובים של רמבטיקו. בסיפנוס היפה שליבין הסימטאות הפתלתלותאל הבית,מסמנים לי ריחות מאפים סימנים ברורים שהגעתי.
לפני עשרים וחמש שנה, הבטחת לי את המפרץ שלך, סליאס.את שטיחי המדרגות היורדות עקלתון אל הים פרשת לכבודי,ואת כל רוחות המפרץ רתמת אל סירתך, שהביאה לי את הקאלאמרי רב הזרועות, והברבוניות שבאו לרקוד סירטאקי על הצלחת שלי מדי ערב.בלילות שרת לי וסיפרת לי על סריפוס שלך, על המדוזה, המפלצת הגדולה אותה הרג איזה גיבור מיתולוגי … להמשך קריאה
זוכר איך כיסינו בחורף את כל התוכים,והתכרבלנו כמו יאפראקיס מהודקים,מקשיבים לדינדון הסירות בחלון,שהרדים אותנו בעירסול מונוטונימתוזמן עם כל רוחות המפרץשלחשו, פ טי נו פורו..כימונס.. איך נרדמנו הלומי אוזו ורצינה,וצלילי הבגלמה והדפי, שוקעיםבראשנו בקצב איטי של רמבטיקו,ולא שמענו איך הרוח נשקה לכתליםקוראת לתריסי העין להפתח אליה,להעיף מבט באינדיגו הזה של הים,בספינות שיצאו הלילה, בניצנוץ הדגיםובשירת התוכי … להמשך קריאה
ברציף הדייגים שבאנדיפארוס,תלויים על אנקולים ברוחמול עיניים פעורות של דגים,מעורסלים בשתיקתם. ברחובות הריקים שבאנדיפארוס,מוותרים לאיטם על אחיזהנעים, סובבים כמרצדת מרחפתמול תריסים מוגפים של בתים,מכונסים בעצבונם. במרפסת הקטנטנה שבאנדיפארוס,תוכים זעירים ירוקי כנפייםמקוננים חלומות אנושיים,נעים סובבים כמרצדת מיואשתמול כיסויים אטומים של כלובים,ממריאים מעצמם. בחלומות החורפיים של אנדיפארוס,מברכים על היום בתפילהנעים סובבים כמרצדת מתכווננתמנה של דג,יאפראקיס עסיסימשכרים את … להמשך קריאה
נשענתי על חלון הראווה של חנות חיות המחמד ברחוב בן יהודה וחיכיתי לך שתבוא. בחוץ ירד גשם והרוח היתה מקפיאה. כבר ערב, הרחוב ריק לחלוטין,ואתה כהרגלך מאחר גם כשזו היומולדת שלך. לא נותר לי אלא להסתכל בחלון הראווה, באקוואריומים עמוסי הדגים הצבעוניים הנעים להם בשעמום, הלוך ושוב וחוזר חלילה. זה מוזר כל כך, לרגע הייתי … להמשך קריאה
בחופש הגדול, יסמין ואני היינו מכינות סנדלים מקרטון של קופסאות נעלים וחוטי פלסטיק צבעוניים, הסנדלים שלנו היו להיט . למרות העובדה שהם היו נקרעים עוד באותו יום, לנו זה ממש לא הפריע. כל יום היינו מייצרות דגם מפתיע חדש, ושוחקות אותו עד למחרת. יסמין היתה כל מה שאני לא. היה לה שם יפה, היא היתה … להמשך קריאה