זוכר איך כיסינו בחורף את כל התוכים,
והתכרבלנו כמו יאפראקיס מהודקים,
מקשיבים לדינדון הסירות בחלון,
שהרדים אותנו בעירסול מונוטוני
מתוזמן עם כל רוחות המפרץ
שלחשו,
פ טי נו פורו..
כימונס..
איך נרדמנו הלומי אוזו ורצינה,
וצלילי הבגלמה והדפי, שוקעים
בראשנו בקצב איטי של רמבטיקו,
ולא שמענו איך הרוח נשקה לכתלים
קוראת לתריסי העין להפתח אליה,
להעיף מבט באינדיגו הזה של הים,
בספינות שיצאו הלילה, בניצנוץ הדגים
ובשירת התוכי שנעור,
אניקסי…אניקסי..
ק א ל ו ק ר י…
סתיו- פטינופורו
חורף- כימונס
אביב -אניקסי
קיץ- קאלוקרי.