פורסם ב-29/3/2002
את הריקשה של המחשבות שלי נושא הסיני העייף על כתפיו.
עצור, אני אומרת לו אך הוא ממשיך ללכת צעד, ועוד צעד
כי הוא לעולם לא טועה.
כמו מיליארד סינים טובים אחרים.
עצור, תן למחשבות שלי לרדת, הריקשה הזו כבר לא
נוחה לי, והדרך כלכך כואבת.
אני רוצה שלושה סוסים אציליים רתומים לכרכרה,
שידהירו את מחשבותי ת”ק פרסות מכאן,
אני רוצה לינקולן עם נהג מרוצים מיומן, ואוטוסטרדות
משי חלקות עם נתיבי מילוט נוחים,
אולי סירת מרוץ או צוללת, לשקוע איתה עמוק עמוק
לפזר את מחשבותי אחת לאחת כפרורים של מזון לדגי
המעמקים.
אני רוצה להפוך לקונכיה, או אלמוג מאובן
לא להרגיש כלכך, ולהפסיק ולחשוב.
מבקשת לשקוע או להמריא עם סאיוז ואפולו רתומות יחד
רכב אש ופרשים, שיעיפו את כל המחשבות המפחידות שלי
לפלנטה אחרת.
בבקשה תבריח אותי רחוק אני אומרת לו לאהוב שלי,
ונלך לשכוח את עצמנו באיזה סרט, כזה שמספר על מלחמות
עולמיות שיוצרת התקשורת בשימוש יעיל ומתוחכם.
“לכשכש בכלב” קוראים לסרט הזה, סרט משובח אמרה
הביקורת.
שנינו נלך לראות אותו שוב ונאמר, “כמה ציני
ומניפולטיבי, אך איזה סרט טוב, משחק מעולה, בימוי
פנטסטי. ואתה תשאל אותי, “מליארד צינים טועים
אולי?”
אני אומר לך בעייפות, “זה הרייטינג יקירי, רק
רייטינג ומקצוענות.”
כשהסרט ייגמר, נצא החוצה לרוחובות המוגנים שלנו,
יש שם שוטרים-ילדים ששומרים עלינו
עם אלות ביד, אקדח בכיס ורצו7עה זוהרת כמו של מלכות
יופי עליה כתוב באותיות ברורות, משטרה.
נצעד ברגל, אני והמחשבות שלי, ואולי גם אתה. יחד,
נצטרף לטור הארוך של החושבים ,
מחשבה, ועוד אחת, ועוד, ככה נלך רגלי, לאט, לאט, לאט
אחרי שיירת הארונות, אחרי כל הריקשות הנושאות את
המתים.
עצור סיני, בבקשה עצור את גלגלי אופני הפחד שלי,
עצור בבקשה את המסע הזה, סובב את הגלגל לאחור, שנה
את הסרט הזה, וסמיוחד את סופו, כי עייפתי כמוך.