פורסם ב-22/9/2005
מצאו את אדון סעיד שליכט כשהוא שרוע באמבט הכמעט מושלם של גברת מסטארינה אייזנמן.
אין בעל מלאכה כמו שליכט, אמרו למסטארינה איזנמן,כשחיפשה בעל מקצוע שידביק את הקרמיקה בחדר האמבט החדש שלה.
הוא חרסינצ´יק מהדור הישן והטוב, אפילו החרסיני לא עובד נקי ומקצועי כמוהו.
בלילה, אבא העמיד על הפתיליה את גרגרי החומוס המושרים
וביקש ממני לשמור בחצי עין שהפתליה לא תכבה. זה המתכון הסודי שלנו, אתה חייב ללמוד את מלאכת הכנת הדבק בכל שלב, אמר לי אבא.
בבוקר מוקדם, עוד לפני שהשמש באה, היה אבא גוחן על סיר גרגרי החומוס המבושלים, מעביר אותם מהסיר,למכתש ועם העלי מועך בתנועות שהיו נהירות רק לו, ולאבא שלו, ולסבא שלו, את הגרגרים.
אחר כך, היה אורז את כלי העבודה שלו בסדר מופתי, ולא שוכח את עיסת הדבק הסודית שלו שהוכנסה אחר כבוד לקופסה.
טריות, זה הסוד. טפח על כתפי והשאיר את הכלים המלוכלכים לאמא ויצא אל המאפיה כדי לקנות פיתות טריות לניגוב הרובה (roba).
גברת מסטארינה אייזנמן, שלא יכלה לשאת טיפת לכלוך בבית המשתפץ שלה, נתנה בידיו מפתח, ( השכנים אמרו שזו לא בעיה) ונעלמה .
אבא שמח על השקט.
כמאייסטר בתחומו, אבא העניק כבוד לחומרים, והם החזירו לו תודה.
בעדינות הוא פתח את קופסאת הדבק הסודית, ניחוח מתקתק עלה ממנה.
לא יעלה על הדעת, חשב אבא בליבו, שהקרמיקה של גברת מסטארינה תודבק אל הקיר ללא הטקס כולו.
הוא לא התעצל, והלך אל המטבח לחפש צלחת מתאימה. בין הסרוויסים החלביים או הבשריים, לא נמצאה הצלחת הראויה.
בויטרינה של הסלון הוא ראה אותה, זו היתה בדיוק הצלחת האידאלית לדבק שלו.
אבא מרח בזהירות וביד מיומנת את העיסה הדביקה ובתנועה סיבובית יצר מעגל דבק מדוייק סביב הצלחת, עליו בזק בנדיבות,שמן זית.
הוא שלף את הפיתות והחל מורח לאט את ריבועי החרסינה ומדביק אותם בצורת באר, כמו פעם.
הרוזנטאאאאאאאאאאאל!
נשמעה צווחה, וגברת מסטארינה עמדה בפתח חדר האמבט רועדת ופניה, אחוזי פלצות ממראה ידיו הדביקות של אבא אוחזות בצלחת המחמד שלה.
אבא המופתע נבהל, התמוטט וקרס לתוך האמבט כשהוא מסוכך על הצלחת בשתי ידיו שנדבקו אליה לנצח באותו דבק מגע סודי.
אמא קנתה לגברת מסטארינה סרוויס חדש מבית רוזנטאל,ובקשה את הצלחת. לא משאירים עדויות של הדבק הסודי בידי זרים.
בסבלנות יתרה,עם קצת שמן זית זייתון וחריף, שחררה את הצלחת מלפיתת הנלסון של אבא.
ברגעים אלה אנחנו עדיין מתלבטים, האם להדביק את הצלחת על קברו של אבא, או להשאיר אותה תלויה על הקיר שבסלון, ליד התמונה שלו.
יש לנו שבוע כדי להחליט.