תתני בידי את תכשיטייך,
את השעון תסירי לאט
בזהירות תוציאי מפיך את שינייך התותבות
תניחי בקופסא, תסגרי היטב.
כן, נעלת את הדלת פעמיים לפני שיצאת
ולא, לא שכחת לכבות את הגז.
הניירות מתוייקים לפי סדר אלפאבתי,
אני אמצא אותן אם אזדקק.
עוד מעט תרדמי, תנוחי קצת
אולי יעבור לך גם השיעול.
בלילות הפסקת לישון.
ורטיגו, אמר לך הרופא, ואת צוללת ונוסקת, מסתחררת ומאבדת כיוון
.המיטה הזו קטנה. פעם, גם היתה לי פיג’מה
מקופלת מתחת לכרית, שולחן כתיבה, ומערכת שעות.
אני מתכרבלת, מנסה לחזור לגודל ההוא,
מקשיבה לשיעול שלך, ולסידרה האינסופית של פרסומות בגרמנית
המבטיחות חיים טובים ויפים. הקולות העולים מחדר השינה שלך
הם כמעט הקולות שלך ושל אבא, הוא היה אומר לך בגרמנית שהחיים יפים,העיקר הבריאות,
ואת גם האמנת לו.
אני זוכרת את השיעולים שלו, ואת הריח ההוא של הסיגריות
שנדבק בוילונות ובקצה האצבעות.
תיכף אקום, אכבה את הטלויזיה, אשאיר לך אור קטן
את כרגיל,תפקחי עין מודאגת, ותגידי לי בשקט, לכי לישון מידלע,
מחר יש לך יום ארוך.