ברציף הדייגים שבאנדיפארוס,
תלויים על אנקולים ברוח
מול עיניים פעורות של דגים,
מעורסלים בשתיקתם.
ברחובות הריקים שבאנדיפארוס,
מוותרים לאיטם על אחיזה
נעים, סובבים כמרצדת מרחפת
מול תריסים מוגפים של בתים,
מכונסים בעצבונם.
במרפסת הקטנטנה שבאנדיפארוס,
תוכים זעירים ירוקי כנפיים
מקוננים חלומות אנושיים,
נעים סובבים כמרצדת מיואשת
מול כיסויים אטומים של כלובים,
ממריאים מעצמם.
בחלומות החורפיים של אנדיפארוס,
מברכים על היום בתפילהנעים סובבים כמרצדת מתכווננת
מנה של דג,
יאפראקיס עסיסי
משכרים את עצמם.