מתנה

נשענתי על חלון הראווה של חנות חיות המחמד ברחוב בן יהודה וחיכיתי לך שתבוא.

בחוץ ירד גשם והרוח היתה מקפיאה. כבר ערב, הרחוב ריק לחלוטין,ואתה כהרגלך מאחר גם כשזו היומולדת שלך.

לא נותר לי אלא להסתכל בחלון הראווה,

באקוואריומים עמוסי הדגים הצבעוניים הנעים להם בשעמום, הלוך ושוב וחוזר חלילה.

זה מוזר כל כך, לרגע הייתי ממש בטוחה שדג אחד, קטנציק כזה, פשוט,קרץ לי.

אני ממש משוכנעת שהוא קרץ לי.

התחלתי לעקוב אחריו, חושבת אולי נטרפה עלי דעתי.

שוב הוא עשה סיבוב שלם, חזר לאותה נקודה מסומנת במים הטריטוריאליים שלו, וקרץ לי.

החלטתי לבדוק את העניין שנית. לא מיצמצתי אפילו לרגע, כדי שלא אפספס את אותה קריצה .

בסיבוב השלישי, עצר הדגיג שלי את שחייתו המונוטונית, והחל להתנועע בתנועות עינטוזיות של רקדנית בטן מיומנת.

הדבקתי את הראש לחלון הראווה, מהופנטת מהמופע הזה שעורך לכבודי דגיג זהב אחד, בתוך אקווריום, בחנות לממכר חיות מחמד, ברחוב בן יהודה בתל אביב, בערב גשום שכזה כשאתה מאחר, ביומולדת שלך.

חייכתי אליו, ולרגע היה נדמה לי שהוא מחייך חזרה, וקורץ, תוך כדי עינטוז סוער.

הדגים שסביבו שחו להם בנחת, דג דג ומסלולו, כאילו לא הבחינו בהתרחשות המפתיעה שקוראת שם בעולם הכל כך מוסדר הזה שלהם.

נכנסתי לחנות, ובקשתי מהמוכר שיבוא לראות איתי את המופע הזה, שאדע שלא השתגעתי.

המוכר צחק ואמר לי : “שוב פעם היא רוקדת?”

היא? שאלתי.

כן היא.זו דגיגה קוראים לה דפנה, וכל פעם כשהיא קולטת סיבה למסיבה, היא מתחילה לרקוד, לענטז, והיו כמה פעמים שנתנה גם מופעי קוסמות, ואקרובטיקה קלה…אבל הכי הכי היא בעינטוזים.

לרגע נדמה היה לי שבעל הבית אף הוא השתגע, או אולי מתעתע בי? מדבר איתי בהפוך על הפוך כדי שאסתלק משם ולא אטריד אותו בחזיונות שוא, כמו אותם טיפוסים הזויים החולפים ברחובות לאחרונה.

אבל  בזווית העין קלטתי את דפנה , והיא, לא רק מענטזת עם החלק התחתון של פלג גופה, אלא גם מוחאת כפיים עם הזימים שלה לפי הקצב, ואם אני לא טועה היא נענעה היטב חזה דמיוני עשוי לתפארת, וקרצה נון סטופ.

הצצתי החוצה, בחוסר מנוחה. אולי במקרה כבר הגעת, ותבוא לראות בעצמך את השואו הזה, אולי תרגיע אותי,תגיד לי שאני נורמלית לחלוטין?

אבל הרחוב היה חשוך וריק, הגשם ירד ללא הפסקה, ואני נשארתי עם המוכר, ומופע הזוי של דגיגה מוזהבת אחת בשם דפנה.

למה היא רוקדת ככה? שאלתי את בעל החנות.

היא מכורה לשמחות ענה לי.

צחקקתי . מי שמע על דגיגונת מוזהבת מכורה לשמחות?

ואיזו שמחה יש לך גיברת שאל אותי המוכר?

אני? אין לי שום שמחה מיוחדת.

לא יכול להיות אמר לי המוכר. אצל דפנה זה רפלקס מותנה. היא קולטת למי יש שמחה ולפי קצב ההתלהבות שלה היום, נראה לי שלך יש שמחה גדולה אפילו.הדפנה הזו היא בלתי עציבה הבנת?

אין לי שום שמחה עניתי. שום כלום. יש לי אולי איזו שמחה יומיומית, מהולה בעצבים, במיוחד עכשיו כשהבעל שלי, או בלשון מעודנת, אישי, מאחר כהרגלו, ולפעמים אני לא נחמדה, או עצובה, רגילה כזו אתה יודע…אמרתי,

אולי דפנה קלטה שיש לו יומולדת היום? נזכרתי.

את רואה? ענה לי המוכר, זו סיבה מצויינת לשמחה גדולה.

חושב? שאלתי אותו,

בטוח, ענה.

מה בדיוק משמח בלהיות בן 48?

הגיל , ענה לי. הגיל תרתי משמע, וציחקק.

אהה

תגיד לי בבקשה,הדפנה הזו, היא גם מקיימת משאלות?

זה לא. ענה המוכר

את זה עושה רפי. דפנה, רק משמחת .

מי זה רפי? שאלתי.

אני. שמעתי פתאום קול גברי עמוק.

 נבהלתי.

מה קורה פה?

תכירי בבקשה גיברת זה רפי הנקאי, והוא ממלא משאלות.

ערב טוב לך גבירתי, מחפשת עבד? שאל אותי רפי.

מה פירוש עבד? נבהלתי.

אני מקיים את כל המשאלות הסמויות ביותר של כל אישה, וגבר. אני יעיל, יסודי ודיסקרטי.

העפתי מבט חשדני בבעל החנות, ניסיתי להזכר אם עישנתי איזה ג’ויינט היום,

ולא, לא יכולתי להזכר בארוע כזה.

דפנה לא הפסיקה לרקוד, ורפי, נתן לי הדגמה חיה איך ברגע אחד, הבריק בשפתיו הבשרניות את שמשת האקואריום.

לא רע רפי אמרתי, חושבת לעצמי ששנים ייקח לו להבריק לי את כל החלונות שבבית, אבל הוא יסודי ללא ספק.

אז מה את אומרת גיברת? רוצה את שניהם בדיל? מחיר מציאה תאמיני לי.

עינטוזים משמחים וצייתנות בזיל הזול.

בלי לחשוב בכלל, שלפתי מהתיק שלי את כרטיס האשראי ואמרתי, יודע מה? לוקחת.

מחיאות כפיים סוערות נשמעו מהאקוואריום. כל הדגים נעמדו בשורה, מחאו כפיים וקדו לי קידה על ההחלטה הנבונה, להכניס את דפנה המשמחת ורפי הנקאי לחיים שלנו.

רפי ודפנה הוצאו בזהירות מהאקוואריום הישר לשקית ניילון גדולה מלאה בסביבה טבעית וירקרקת, בדיוק ברגע שראיתי את מכוניתך קרבה ואתה מחייך אלי.הודיתי למוכר, לקחתי את השקית ורצתי אלייך בגשם. נכנסתי למכונית , נתתי נשיקה, ואמרתי

הבאתי לך שני דגי זהב, בדיל.

דפנה עינטזה, ורפי שאב בפיו את דפנות השקית שהיו נקיות ממילא.